<h1>אבודרהם סדר תפילת יום הכפורים</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ואומר כל נדרי ואסרי וכו'. די נדרנא. ודי חרמנא ודי אשתבענא, ודי אסרנא על נפשתנא, מיום הכפורים שעבר, עד יום הכפורים זה שבא, כולהון איתחרטנא בהון וכו'. שמתכוונים להתיר הנדרים, והשבועות, והחרמות, אולי עברו עליהם, וכדי להנצל מן העונש. והוקשה לרבינו תם, מה מועיל להתיר על מה שעברו כבר, והנהיג לומר מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה. וגם הנהיג לומר דנדרנא, ודי אשתבענא, כי אמר שפשט זה המנהג, מדתנן בנדרים (כ"ג ע"ב) הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה, יעמוד בראש השנה, ויאמר, כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים, והוא שלא יזכור לתנאו בשעת הנדר, שאם הוא זוכר לתנאו, ואפלו הכי נודר, הרי מבטל התנאי, והנדר קיים, אבל כשאינו זוכר לתנאו אז מועיל התנאי. ולכך צריך לומר כולהון (די חרטנא) [איחרטנא] בהון, כלומר, אם אשכח ואדור, מעתה אני מתחרט עליהם, ומתנה שיהיו בטלים, ומיהו ביטול זה אינו מועיל אלא לנדרי עצמו, ושבועה שישבע מעצמו, אבל נדר שחבירו מדירו, ושבועה שחבירו או בית דין או הקהל משביעין אותו, אין מועיל להם ביטול. וכתב הרא"ש, ומיהו נראה כמנהג קדמונים, דכל לשון כל נדרי מוכח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה, ומתירין אותם, כדי לינצל מן העונש, ולכך אומר אותו שלשה פעמים. ואומר (במדבר ט"ו, כ"ו) ונסלח לכל עדת בני ישראל וגומר, כי צריכין כפרה לאותם שעברו, וכן כתב רבי סעדיה, שנתקן על הנדרים שעברו עליהם בשנה שעברה, וכתב עוד, דכי תיקון רבנן לומר כל נדרי לעדה ששגה ואסרה איסר על נפשם (דשבועה) [בשבועה] בבית הכנסת, כגון נדרי שגגות ואונסין ושגגת צבור, כמו שנאמר (שם) ונסלח לכל עדת בני ישראל. אבל מי שנשבע כל השנה, לבטל שבועתו ולהתירה לא. ובסדר רב עמרם ישנו. ונוהגין לאומרו קודם ברכו, משום דאמרינן בשילהי שבת (קנ"ז ע"א) ובמסכת נדרים (ע"ז ע"א) דאין נשאלין לנדרים בשבת, אלא לצורך השבת, אבל רב נטרונאי כתב, אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בבבל להתיר נדרים, לא בראש השנה, ולא ביום הכפורים, אך שמענו שיש מקומות שאומרים כל נדרי, אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו, וכל שכן נדרים ושבועות שעברו כבר, שאין מתירין, ואין מורין לאלתר להתיר, דמה מועלת התרה למי שמתנה אחר נדרו שיהא בטל, הלכך אין אנו סוברין ולא נוהגין לעשות כן. וכן כתב רבינו האי, אין אנו מתירין נדרים לא בראש השנה, ולא ביום הכפורים, ולא שמענו מרבותינו שהיו עושין זה כל עיקר, ואתם תחמירו כמותינו, ואל תשנו ממנהג הישיבות, עד כאן, וכבר פשט המנהג בכל המקומות לאמרו. וכתב הרב רבי מאיר מרוטנבורק, שאין לומר יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין, אלא יהון שביתין וכו', וכן אין לומר ככתוב בתורת משה עבדך, ונסלח לכל עדת, אלא ונסלח וגומר בלבד, וכן הוא גורס הרא"ש.
